אי אפשר להמשיך לעצום עיניים: מגיע להורים שלנו לחיות בבריאות ובכבוד!
השבוע ישבתי עם תושב נהריה, אדם שעבד כל חייו, שילם מסים, גידל ילדים ונכדים, ובנה במו ידיו את המדינה והאזור שלנו.
כשדיברנו על הפרישה שלו, הוא הוריד את הראש בבושה. בשנת 2026, אזרח ותיק שמגיע לגיל פרישה מקבל קצבה זעומה של כ-2,200 עד 2,400 ש"ח בחודש (אם אינו זכאי לקצבת נכות קודם לכן).
בואו נעצור רגע ונחשוב על המספר הזה. כששכר המינימום במשק עומד על כ-6,443 ש"ח – איך אדם מבוגר אמור להתקיים מ שליש מהסכום הזה?!
איך אפשר לבחור בין תרופות, חשמל, חימום בחורף לקניות במכולת?
זה לא הגיוני, זה לא מוסרי, וזה בעיקר לא יהודי ולא ישראלי.
הדור הוותיק שלנו הוא הלב והגב של החברה הישראלית. מגיעה להם תמיכה, לא נדבות. מגיע להם שקט נפשי, לא מאבק יומי על קיום.
כאיש מקצוע שמבין במספרים ובתקציבים, אני אומר לכם בגלוי: יש לזה פתרון. כחבר כנסת אאבק להעלאת קצבת האזרח הוותיק ולהצמדתה הישירה לשכר המינימום במשק,
כי חברה נמדדת בדרך שבו היא דואגת לאנשים שבנו אותה.
מגיע להם לחיות בבריאות ובכבוד.
מגיע לנו להביא את השינוי הזה.